חדשות

NEWS

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
מוזיאון הטבע
אמנויות
מוח
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה וטבע
רוח
רפואה ומדעי החיים
חיי הקמפוס
חוקרים.ות את החדשות

מחקר

09.11.2026
בלי מורה, בלי כיתה, בלי ספרים: איך הבינה המלאכותית למדה בעצמה

במחקר חדש, שני מודלים של בינה מלאכותית למדו זה מזה, בלי להתאמן על מידע מהעולם האמיתי – ולפתח יכולות חיזוי בתחומים כמו שפה, תמונות, מוזיקה ו-DNA.

 
  • מדעים מדויקים

תחזרו לרגע בכיתה ג', בשיעור חשבון על לוח הכפל. האם המורה הסבירה את הקשר בין כפל לחיבור? השתמשה בדוגמאות מהחיים, בפירות או בעוגיות? האם עבדתם בזוגות או באופן עצמאי?

 

בשיעור טוב, המורה מציג ידע חדש או אתגר, מאפשר לתלמידים להתמודד איתו ומתאים את רמת הקושי להתקדמותם. למידה, אחרי הכול, היא לא רק קבלת מידע – היא גם התנסות, אתגר ומשוב. אבל האם אפשר ליצור תהליך למידה דומה גם בבינה מלאכותית, מבלי להזין אותה מראש במידע מהעולם האמיתי?

 

בדרך כלל, מערכות בינה מלאכותית לומדות באמצעות חשיפה לכמויות עצומות של טקסטים, תמונות, הקלטות ואתרי אינטרנט. הן מזהות בהם דפוסים ומשתמשות בהם כדי לחזות מידע חדש. אבל מה אם חומר הלימוד כולו נוצר בתוך תהליך האימון עצמו?

 

 טובים השניים מן האחד: מודל מורה ומודל תלמיד

 

מחקר חדש בהשתתפות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת סטנפורד מציג הוכחת היתכנות לכך שמודל יכול לרכוש כישורי חיזוי כלליים גם ללא מידע חיצוני. המחקר נערך בהנחיית ד"ר יואב לוין מביה"ס למדעי המחשב ובינה מלאכותית ע"ש בלווטניק באוניברסיטת תל אביב, במסגרת עבודת הפוסט־דוקטורט של ד"ר כפיר דולב, ובשיתוף חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד.

 

החוקרים פיתחו שיטת אימון שבה שני מודלים מתחילים מאפס ולומדים יחד. הראשון, בתפקיד המורה, יוצר תוכניות מחשב קצרות שמפיקות רצפים מלאכותיים של סימנים. השני, בתפקיד התלמיד, מתאמן בחיזוי הסימן הבא בכל רצף.

 

גם המודל שמייצר את התרגילים משתפר תוך כדי התהליך: הוא מקבל משוב על תרומתם ללמידה ובהתאם לכך מתאים את האתגרים ליכולת המתפתחת של המודל השני. כך נוצרת סביבת למידה מלאכותית שמשתפרת לאורך האימון – בדומה, במובן מסוים, לאופן שבו מורה מתאים את התרגילים להתקדמות תלמידיו.

 

מודל מורה ומודל תלמיד

מודל מורה ומודל תלמיד

 המבחן האמיתי: האם הלמידה עובדת גם מחוץ לכיתה?

 

לאחר האימון בחנו החוקרים אם היכולות שרכש המודל באמצעות הרצפים המלאכותיים יועילו לו גם בהתמודדות עם מידע אמיתי שאליו לא נחשף קודם.

 

המודל נבחן על טקסטים, תמונות, צלילים, מוזיקה, קוד ורצפי DNA. התוצאות הראו שככל שהושקעו יותר משאבי חישוב באימון, כך השתפרה יכולת החיזוי שלו בתחומים רבים. נוסף על כך, הוא הצליח להסיק כללים מתוך דוגמאות שהוצגו לו במהלך הבדיקה, ללא אימון נוסף.

 

אחד הממצאים המסקרנים התגלה דווקא בחומר הלימוד שהמערכת יצרה לעצמה. במהלך האימון הופיעו בו דפוסים מתמטיים מוכרים, ובהם סדרת פיבונאצ'י – סדרת מספרים שבה כל מספר הוא הסכום של שני קודמיו: 0, 1, 1, 2, 3, 5, 8, 13 וכן הלאה. דפוסים הקשורים לסדרה מופיעים גם בטבע, למשל בסידור הזרעים בחמניות ובמבנה של אצטרובלים.

 

המערכת לא קיבלה את הסדרה כחומר לימוד, אלא יצרה רצפים בעלי מבנה שהמודל השני יכול להפיק מהם תועלת. החוקרים מצאו גם שאימון מקדים בשיטה החדשה סייע למודל ללמוד מהר יותר כשנחשף בהמשך לנתונים אמיתיים.

 

 סדרת פיבונאצ'י בסידור הזרעים בחמניות

 לחזות את החיזוי: מה הלאה?

 

המחקר מעלה שאלות רחבות על יכולות הלמידה של מערכות בינה מלאכותית: האם קיימים עקרונות למידה כלליים שאינם תלויים במידע חיצוני? האם אפשר לרכוש יכולות חיזוי והכללה בלי להכיר מראש את העולם? והאם מודלים שיוצרים לעצמם התנסויות יוכלו בעתיד ללמוד מידע אמיתי ביעילות רבה יותר?

 

לצד ההבטחה, יש גם מגבלות: השיטה אינה מאפשרת למודל ללמוד עובדות על המציאות בלי להיחשף אליה, אלא עשויה לסייע לו לפתח יכולות שיאפשרו לו ללמוד ממנה ביעילות רבה יותר. נוסף על כך, מדובר בהוכחת היתכנות שנבחנה במודלים קטנים.

 

ד"ר יואב לוין מסכם:

במשך שנים ההנחה השולטת הייתה שכדי שמודל בינה מלאכותית ילמד משהו מועיל, צריך קודם להזין אותו בכמויות גדולות של מידע מן העולם. במחקר הפרכנו את ההנחה הבסיסית הזו של התחום והראינו שמודל יכול לרכוש כישורי חיזוי כלליים גם כשהוא מתאמן רק על מידע שנוצר בתוך תהליך הלמידה עצמו.

מחקר

05.11.2026
לא תמיד הולכים בעקבות האור: למה צמחים לא בהכרח צומחים לכיוון האור החזק ביותר?

מחקר חדש חושף מדוע צמחים בוחרים לעתים לצמוח לכיוון שונה ממה שהיינו מצפים שיצמחו

  • סביבה וטבע

בעוד שלבעלי חיים יש איברי חישה ייעודיים כמו עיניים ומערכת עצבים מרכזית שמעבדת את הנתונים, צמחים פועלים כמערכות מבוזרות לחלוטין. קולטני האור שלהם ממוקמים בשכבת התאים החיצונית של הגבעול, כך שכל אזור קולט באופן עצמאי את האור המגיע אליו. כדי להבין כיצד המידע המקומי הזה הופך לבסוף להחלטה אחת בנוגע לכיוון הצמיחה, חוקרים מבית הספר למדעי הצמח ואבטחת מזון ומהמרכז לפיזיקה וכימיה של מערכות חיות באוניברסיטת תל אביב פיתחו מסגרת פיזיקלית וגיאומטרית חדשה. המחקר נערך על ידי אהרון קמפינסקי, ד"ר אמיר פורת, ד"ר מתייה ריבייר ופרופ' יסמין מרוז, ופורסם בכתב העת PNAS.

 

כששני אורות חזקים מבטלים זה את את זה

במסגרת הניסויים, החוקרים חשפו נבטי חמנייה לאור כחול בעוצמות שונות ומכיוונים שונות ותיעדו את תנועתם במשך יותר מ־20 שעות. כשהנבטים נחשפו לשני מקורות אור מנוגדים, הם אמנם צמחו לעבר הצד החזק יותר, אך מידת הכיפוף לא הייתה ביחס ישר להפרש בין העוצמות.

 

הסיבה לכך היא שתגובת הצמח אינה ליניארית: מקור אור שעוצמתו כפולה אינו יוצר אות ביולוגי חזק פי שניים. כאשר הצמח סוכם אותות שכבר עברו עיבוד מקומי, הכיוון הסופי עשוי להיות שונה מחיבור פיזיקלי פשוט. כדי להוכיח זאת, הציבו החוקרים שני מקורות אור חזקים ושווים זה מול זה, ומקור שלישי חלש יותר בניצב אליהם. שני המקורות החזקים ביטלו זה את השפעתו של זה, ולכן הנבטים צמחו בסופו של דבר דווקא לעבר האור החלש.

 

מתוך הניסוי. צילום: רוני קמפינסקי

 

הפער שיוצר אשליה אופטית

כאשר מדובר במקורות אור מכיוונים שונים, המודל, שמתבסס על סכימה של אותות לא ליניאריים, ניבא "אשליה אופטית": לא מדובר בכך שהצמח "רואה" תמונה, אלא בפער בין מפת האור במציאות לבין האופן שבו היא מיוצגת בתגובת הצמיחה שלו. המודל חזה פערים קטנים, אולם בשל התנודות הטבעיות בתנועת הצמחים לא ניתן היה למדוד אותו ישירות בניסוי הנוכחי.

 

פרופ' יסמין מרוז מסכמת: "הצמח אינו מודד את סביבתו מנקודת חישה מרכזית, כמו העין האנושית. המידע נאסף באזורים שונים של הגבעול, וכל אות עובר עיבוד מקומי לפני שהוא משתלב בתגובה הכוללת. כתוצאה מכך עשוי להיווצר פער בין כיוון התאורה המרבי לבין כיוון הצמיחה. העיקרון שחשפנו עשוי להיות רלוונטי גם לתאים, לחיידקים ולמערכות ביולוגיות נוספות שפועלות עם חישה מבוזרת וללא מרכז בקרה."

אוניברסיטת תל אביב
P.O. Box 39040, Tel Aviv 6997801