![נשא הרצאה בנושא אתגרי המנהיגות בעידן הנוכחי בפני סטודנטיות סטודנטים, וקרא להקמת דור חדש של מנהיגות ומנהיגים בעלי אחריות מוסרית והבנה מדעית](https://manna.tau.ac.il/sites/default/files/styles/adaptive/public/barak-on-campus-1840.webp "אהוד ברק התארח באוניברסיטת תל אביב במסגרת "קולוקוויום מנהיגות"")
מחקר חדש של המכון למשפט ופילנתרופיה: מגפת הקורונה מתאפיינת בירידות חדות בשיעור התורמים לארגונים חברתיים, סך התרומה והיקף ההתנדבויות
חדשות
NEWS
מה מעניין אותך?
מחקר
14.12.2020
מדליקים את האור וקוטלים את נגיף הקורונה
לראשונה בעולם, חוקרים הוכיחו שניתן לקטול את נגיף הקורונה באמצעות נורות LED בתדרים שונים
- הנדסה וטכנולוגיה
מהפכה בתחום החיטוי? חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הוכיחו שניתן לקטול את נגיף הקורונה ביעילות, במהירות ובעלות נמוכה – באמצעות דיודות פולטות אור (LED) בתחום העל-סגול (UV). מדובר במחקר ראשון מסוגו בעולם שנערך על חיטוי נגיף ממשפחת הקורונה באמצעות הקרנת UV-LED. "כל העולם מחפש עכשיו פתרונות חיטוי יעילים נגד נגיף הקורונה", אומרת פרופ' הדס ממן, ראשת התוכנית להנדסת סביבה של הפקולטה להנדסה ע"ש איבי ואלדר פליישמן וחוקרת במרכז הננו-מדע והננוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
"הבעיה היא שכדי לחטא אוטובוס, רכבת, אולם ספורט או מטוס באמצעות ריסוס כימי, צריך כוח אדם פיזי, וכדי שהריסוס יהיה יעיל צריך לתת לחומר הכימי זמן לפעול את פועלו על המשטח. אנחנו יודעים, למשל, שלצוותים הרפואיים אין זמן לחטא ידנית למשל את המקלדות של המחשבים בבתי חולים ומשטחים אחרים – והתוצאה היא הדבקה והשבתה. לעומת זאת, את מערכות החיטוי המבוססות על נורות לד אפשר להתקין למשל במערכת האוורור ובמזגן, ושהיא תחטא את האוויר הנשאב אליה שנפלט לחלל החדר לאחר חיטוי".
את המחקר הובילה פרופ' ממן, והוא נערך בשיתוף עם פרופ' יורם גרשמן ממכללת אורנים, ד"ר מיכל מנדלבוים מנהלת המרכז הלאומי לשפעת ונגיפי נשימה מתל השומר, ונחמיה פרידמן מתל השומר. המאמר פורסם בכתב העת Journal of Photochemistry and Photobiology: Biology.
במסגרת המחקר, החוקרים החליטו לבדוק מהו אורך הגל האופטימלי לקטילת נגיף הקורונה, ומצאו כי לאורך של 285 ננומטר יעילות קטילה דומה לזו של 265 ננומטר, כאשר נדרשת פחות מחצי דקה כדי לקטול יותר מ 99.9% מנגיפי הקורונה. התוצאה הזאת משמעותית, כי עלות נורות הלדים סביב 285 ננומטר נמוכה בהרבה מנורות לד סביב 265 ננומטר, והן גם זמינות יותר בשוק. הפיתוח המדעי יאפשר בהמשך לתעשייה לעשות את ההתאמות הנדרשות ולהתקין את הנורות במערכות רובוטיות או במערכות מיזוג אוויר, במערכות שאיבת אבק ובמערכות מים, וכך לחטא ביעילות משטחים וחללים גדולים. פרופ' ממן מעריכה שהטכנולוגיה תהיה זמינה לשימוש בקרוב.
פיתרון פשוט וזול
"גילינו שדי פשוט לקטול את נגיף הקורונה באמצעות נורות לד שמקרינות אור על-סגול", מסבירה פרופ' ממן. "אבל לא פחות חשוב מזה – קטלנו את הנגיפים באמצעות נורות לד זולות וזמינות יותר, שצורכות מעט אנרגיה ואינן מכילות כספית כמו נורות רגילות. למחקר שלנו יש השלכות מסחריות וחברתיות, עם יכולת לשלב נורות לד כאלו בכל מערכות חיינו, בבטיחות ובמהירות. כמובן, כמו תמיד בנושא הזה של קרינה על-סגולה, חשוב להבהיר לאנשים שמסוכן לנסות ולחטא כך משטחים בבית. צריך לדעת איך לתכנן את המערכות הללו ואיך לעבוד איתן ולא להיחשף לאור באופן ישיר".
יובהר כי הקרנה על-סגולה היא שיטה נפוצה לקטילת חיידקים ונגיפים, ורובנו מכירים נורות חיטוי כאלו ממטהרי המים, דוגמת תמי4. קרינת ה-UV פוגעת בעיקר בחומצות הגרעין. בשנה שעברה רשם צוות החוקרים בהובלת פרופ' ממן ופרופ' גרשמן פטנט על שילוב תדרי UV שונים, שמביא לפגיעה דו-מערכתית במטען הגנטי ובחלבונים של החיידקים והנגיפים – ולא מאפשר להם להתאושש. "בעתיד אנחנו נרצה לבחון את השילוב הייחודי שלנו של מגנוני נזק משולבים על גבי משטחים שונים, אוויר ומים."
מחקר
02.12.2020
בעקבות היעלמותם של ספוגי הים מחופי ישראל
חוקרים מעריכים: העלייה החדה בטמפרטורות המים עשויה לגרום למותם והיעלמותם של ספוגי הים מחופי ישראל
- מוזיאון הטבע
- סביבה וטבע
- רפואה ומדעי החיים
חוקרים מאוניברסיטת תל אביב יצאו למסע תת ימי לפענח את התעלומה: לאן נעלמו ספוגי הים מהמין אגלס אורוידס (Agelas oroides), שבעבר היו גדלים ומתרבים במים הרדודים לאורך חופי ישראל, וכיום נפוצים בעיקר בגני ספוגים – בתי גידול עשירים בעומק של כ-100 מטר? החוקרים מעריכים כי הגורם העיקרי להיעלמותם של ספוגי הים קשור ככל הנראה בעליית טמפרטורת מי הים בחודשי הקיץ שב-60 השנים האחרונות עלתה בכ-3 מעלות.
המחקר נערך בהובלת פרופ' מיכה אילן והדוקטורנטית טל אידן ובשיתוף ד״ר לירון גורן וד״ר סיגל שפר, כולם מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. המאמר התקבל לפרסום בכתב העת Frontiers in Marine Biology.
"ספוגים הם בעלי חיים ימיים בעלי חשיבות רבה למערכת האקולוגית, וגם לאדם," מסבירה טל אידן. "הם ניזונים על ידי סינון חלקיקים או חומרים מומסים במים והופכים אותם זמינים לבעלי חיים אחרים, ומשמשים כבית גידול למינים רבים אחרים. כמו כן, הספוגים מכילים מגוון רחב של חומרי טבע – חומרים כימיים שעשויים לשמש בסיס לפיתוח תרופות. במחקר שלנו התמקדנו במין אגלס אורוידס – ספוג ים תיכוני נפוץ שגדל בכל רחבי הים התיכון, החל מעומק של פחות ממטר ועד לעומק של 150 מ', אך לא נצפה במים הרדודים של ישראל כבר יותר מ-50 שנה".
במהלך המחקר, החוקרים הסתייעו בספינת מחקר וברובוט תת-ימי של עמותת 'אקואושן', ובעזרתם איתרו בתי גידול סלעיים עשירים במיוחד על קרקעית הים בעומק של כ-100 מטר, כ-16 ק"מ מערבית לחופי ישראל. בעלי החיים הדומיננטיים ביותר בבתי גידול אלו הם ספוגים, ולכן האתרים מכונים 'גני ספוגים'. החוקרים אספו 20 פרטים של הספוג אגלס אורוידס, 14 מהספוגים הועברו למים רדודים בעומק של 10 מ', באתר שבו תואר הספוג כנפוץ בשנות ה-60, ואילו השישה הנותרים הושבו לגני הספוגים שמהם נלקחו, ושימשו כקבוצת ביקורת.
חום יולי-אוגוסט מזיק לספוגים
ממצאי המחקר העלו שכאשר טמפרטורת המים נעה בין 18 עד 26 מעלות (חודשים מרץ –מאי), הספוגים גדלו ושגשגו: הם שאבו וסיננו מים – הפעולה שבאמצעותה הם ניזונים, והנפח שלהם גדל. לעומת זאת, ככל שטמפרטורת המים המשיכה לעלות מצבם של ספוגי הים הלך והדרדר. בטמפרטורה של 28 מעלות רובם הפסיקו לשאוב מים, ובמהלך חודש יולי, כשטמפרטורת המים עברה את סף 29 המעלות, תוך זמן קצר מתו כל ספוגי הים שהועברו למים הרדודים. במקביל, הספוגים בקבוצת הביקורת שבעומק המשיכו ליהנות מטמפרטורה יחסית יציבה ונמוכה (בין 17 ל-20 מעלות) מה שאפשר להם להמשיך לגדול ולשגשג.
לפיכך, החוקרים משערים כי הגורם המכריע, שהביא להיעלמות הספוגים מהאזור הרדוד, הוא חשיפה ממושכת לטמפרטורה גבוהה של מי הים. לדבריהם, "גם בעבר הגיעה הטמפרטורה ל-28.5 מעלות בקיץ, אך רק לתקופה קצרה של כשבועיים – כך שהספוגים, גם אם נפגעו, הצליחו להתאושש. כיום טמפרטורות מי הים עולה על 29 מעלות למשך שלושה חודשים, דבר הגורם ככל הנראה לפגיעה רב-מערכתית בספוגים, שאינה מותירה להם סיכוי להתאושש ולשרוד."
תחזית מדאיגה
"מאז 1960 ועד היום, טמפרטורת המים בחוף ישראלי של הים התיכון עלתה ב-3 מעלות, דבר אשר עשוי להשפיע מאוד על היצורים הימים, ובמיוחד על ספוגי הים. החשש הגדול שלנו הוא שהשינויים המתרחשים בחופינו הם רק סנונית ראשונה שעלולה לבשר על העתיד להתרחש בכל רחבי הים התיכון. הממצאים שלנו מעידים כי המשך שינויי האקלים והתחממות מי הים עלולים לפגוע אנושות בספוגים ובבעלי חיים ימיים בכלל." אומר פרופ' אילן.
החוקרים מוסיפים כי בשנים האחרונות הם מבצעים בשיתוף משרד האנרגיה ורשות הטבע והגנים הלאומיים סקרים נרחבים במספר גני ספוגים לאורך החוף, במטרה ברורה להגן על בתי גידול ייחודיים אלה ולשנות את מעמדם, כך שיוכרו כאתרים בעלי רגישות גבוהה במיוחד. שלושה מאתרי המחקר מהווים היום חלק מתוכנית שמורות הטבע הימיות של רשות טבע והגנים בתקווה שיקבלו הכרה רשמית כשמורות טבע ימיות.
מחקר
30.11.2020
תוך כדי תנועה
פיתוח טכנולוגי חדש יאפשר לצלם חפצים, בני אדם ובעלי חיים בזמן שהם זזים, תוך שמירה על חדות התמונה
- הנדסה וטכנולוגיה
יותר לא נשמע את המשפט "לא לזוז! מצלמים!". חוקרים מאוניברסיטת תל אביב פיתחו תהליך צילום, שמאפשר צילום חד וברור של עצמים נעים מבלי שהתזוזה "נמרחת" על התמונה. הפיתוח כולל רכיב אופטי, שמקודד מידע על תזוזה ומבצע עיבוד דיגיטלי מותאם.
לצבוע את התנועה
"המונח 'חשיפה ארוכה' מתייחס תמיד למהירות העצם המצולם", מסביר הדוקטורנט שי אלמלם מבית הספר להנדסת חשמל בפקולטה להנדסה ע"ש איבי ואלדר פליישמן, שפיתח את שיטת העיבוד המשולבת, בהנחיית פרופ' עמנואל מרום ז"ל וד"ר רג'א ג'יריס. "כשמצלמים מכונית מרוץ, גם חשיפה של עשירית שנייה עלולה להיות ארוכה מדי, ואם המצולם הוא אדם הולך – חשיפה ארוכה תיחשב לכזו של שנייה או יותר. בגישה המקובלת כיום, מתכננים עדשה שתייצר את התמונה הטובה ביותר, כלומר הדומה ביותר למה שרואה העין האנושית, ואחר כך מנסים לפתור את העיוותים בעיבוד דיגיטלי. אבל כמו שיודע כל בעל טלפון סלולרי שמצוייד במצלמה – היא לא תמיד יעילה, ולכן עדיין קשה מאוד לצלם עצמים זזים".
על ידי תכנון משולב של הרכיבים האופטיים ושל האלגוריתמים שמעבדים את התמונות, אלמלם ועמיתיו שתלו בתמונה הגולמית רמזים לנתוני התנועה, שהאלגוריתם יודע לקרוא ולתקן. הרמזים נשתלו באמצעות שני רכיבים אופטיים, שמשולבים בעדשה רגילה: לוחית פאזה שקופה שפותחה על ידי החוקרים, ועדשת מיקוד (פוקוס) אלקטרונית מסחרית. הלוחית מכילה מבנה אופטי-מיקרומטרי, שנועד ליצור תלות בין הצבע למיקוד, ואילו עדשת המיקוד מתוזמנת כך שתבצע שינוי מיקוד הדרגתי תוך כדי הצילום. כתוצאה מכך, עצמים נעים נצבעים בצבעים שונים בזמן התנועה. קידוד הצבעים מאפשר לאלגוריתם לפענח את כיוון ומהירות התנועה של העצם, מה שמאפשר לו לתקן את המריחה ולשחזר את חדות התמונה. תוצאות המחקר החדשני התפרסמו בכתב העת היוקרתי Optica.
הסוף למריחות
"בכל שבריר שנייה של חשיפה, המצלמה שלנו מצלמת בצורה קצת שונה, כך שמריחה של עצם זז לא תהיה אחידה, אלא תשתנה עם התנועה", מסביר אלמלם. "כדי להבין לאן וכמה מהר זז העצם בתמונה, אנחנו משתמשים בצבע. כך לדוגמא, כדור לבן שאזרוק פתאום לתוך הפריים ייצבע בצבעים שונים לאורך התנועה שלו, בדומה להעברת אור דרך מנסרה, ולפי הצבעים האלה האלגוריתם שלנו ידע מאיפה הכדור נזרק ובאיזו מהירות, וכך יוכל לתקן את המריחה. אם במצלמה רגילה היינו רואים שובל לבן, שהיה מעוות את החדות של התמונה כולה, במצלמה שלנו התוצאה הסופית תהיה כדור לבן ברור ומפוקס".
לדברי אלמלם, המערכת האופטית שפיתחו יכולה לשפר כל מצלמה בעלות מינימלית. "הפוטנציאל רחב מאוד: משימוש בסיסי כמו במצלמות של טלפונים, ועד לשימושים מחקריים, רפואיים ותעשייתיים, ואפילו לבקרים של קווי ייצור, מיקרוסקופים וטלסקופים. כולם סובלים מאותה בעיה של מריחות, ואנחנו מציעים פתרון מערכתי לבעיה הזאת". הפיתוח כבר נרשם כפטנט, ומספר חברות כבר הביעו עניין ברכישתו באמצעות חברת רמות למסחור הטכנולוגיה של אוניברסיטת תל אביב.
פרופ' מרום נפטר במהלך המחקר, והמאמר שפורסם הוקדש לזכרו. פרופ' מרום ז"ל היה ממקימי הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב, שימש כדקאן הפקולטה בשנים 1983-1980, וכסגן נשיא האוניברסיטה בשנים 1997-1992. לאחר שפרש לגמלאות המשיך פרופ' מרום לעסוק במחקר פעיל ולהנחות סטודנטים לתארים מתקדמים, ממש עד יומו האחרון.
מחקר
30.11.2020
ברגליים יחפות
רוצים להפחית את כאבי הדורבן בכף הרגל? לכו יחפים במשך עשר דקות ביום
- רפואה ומדעי החיים
'דורבן' הוא השם הלא רשמי לדלקת בחלק התחתון של העקב, והוא נחשב לסיבה השכיחה ביותר לכאבים בכף הרגל. סובלים ממנו בעיקר אנשים שעומדים שעות רבות במהלך היום, ספורטאים או אנשי מקצוע שמבצעים פעילות גופנית אינטנסיבית בעמידה, בקפיצה או בריצה למשך פרקי זמן ארוכים (במיוחד על משטחים קשים), וגם כאלה הסובלים מעודף משקל, בעלי כפות רגליים שטוחות או אלו שנועלים נעליים שלא מתאימות לרגליהם. עד היום, הפתרון הזמין ביותר לכאבי הדורבן היה מנוחה לרגליים, הפחתת כמות אימוני ספורט ועיסוי מקומי במקום הכואב. מחקר חדש באוניברסיטת תל אביב ממליץ דווקא על הליכה ברגליים יחפות בבית או על מסילה נעה, כמו של הליכון חדר כושר.
לכו יחפים ותרגישו מאושרים יותר
על פי המלצת החוקרים, כדאי להתחיל בהליכה יומית בת 10 דקות בממוצע, ולהעלות בהדרגה את מספר הדקות היומי, על פי הכושר האישי ובכפוף להתייעצות עם פיזיותרפיסט. המחקר נערך בהובלת ד"ר יוסף משהראוי מהחוג לפיזיותרפיה בבית הספר למקצועות הבריאות בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, ובשיתוף הסטודנטית מרים ריינשטיין וקופ"ח מאוחדת.
במהלך המחקר, ליוו החוקרים במשך חודש כ-50 מטופלים, שסבלו תקופה ממושכת מכאבי דורבן. החוקרים חילקו את המטופלים לשתי קבוצות: בקבוצה הראשונה, חברי הקבוצה צעדו יחפים על הליכון, פעמיים בשבוע, תחילה במשך 10 דקות ובהמשך עד ל-30 דקות ברצף. חברי קבוצת הביקורת צעדו על הליכון עם נעליים לרגליהם.
ממצאי המחקר הצביעו על כך שהליכה ברגליים יחפות הפחיתה משמעותית את עוצמת הכאב בעקב הרגל ביחס לקבוצת הביקורת, והביאה לשיפור גבוה יותר ברמת תפקודם היומיומית של המטופלים. השיפור המשמעותי בא לידי ביטוי ביכולת לעלות ולרדת במדרגות או לסחוב קניות מהסופר לביתם. חלקם אף החל לרוץ ריצות למרחקים קצרים. במקביל, ההליכה ברגליים יחפות שיפרה את איכות חייהם גם בתחומים שאינם קשורים ישירות לכאב ולתפקוד הפיזי. בין היתר, דיווחו חברי הקבוצה שהלכו יחפים על כך שהרגישו נמרצים יותר, שלווים ומלאי אנרגיה יותר, פחות עייפים ויותר מאושרים.
ד"ר משהראוי מסכם: "הדורבן מתאפיין בכאבים עזים בכף רגל שמקשים על המטופלים בשגרת החיים הרגילה. המחקר הראה שהקפדה על הליכה בכלל, ועל הליכה ברגלים יחפות בפרט, מסייעת מאוד בהקלה של הכאב ומאפשרת לבצע פעולות פשוטות כמו ירידה במדרגות והליכה לסופר, שאחרת לא ניתן היה לבצע. אנו מעריכים שבזמן הליכה ברגל יחפה מועבר עיקר העומס לחלק הקדמי של כף הרגל, ולכן הלחץ הממוקד על העקב פוחת וקיימת הפחתה גבוהה יותר בכאב".
מחקר
30.11.2020
משבר הקורונה הביא להחרפה משמעותית בתסמיני חרדה ודיכאון
1 מכל 3 אנשים בישראל סובל מתסמיני חרדה גבוהה או גבוהה מאוד, ו-1 מכל 5 סובל מדיכאון
- רפואה ומדעי החיים
מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב והמכללה האקדמית תל-חי חושף כי מאז התפרצות נגיף הקורונה חלה החרפה משמעותית בתסמיני חרדה ודיכאון באוכלוסייה: מהמחקר עולה שבעיצומו של הגל השני (אוקטובר 2020) כמעט כל אדם שלישי בישראל (29%) סובל מתסמיני חרדה גבוהה או גבוהה מאוד. הנתונים מצביעים על עלייה חדה בשיעור החרדה ביחס לסגר שהוטל בגל הראשון של המגפה (מאי 2020), אז כמעט אחד מכל ארבעה נשאלים (23%) דיווח על רמת חרדה בינונית-גבוהה או גבוהה מאד. לשם השוואה, בחינה של רמת החרדה בישראל ב-2018, כשנתיים לפני משבר הקורונה, העלתה כי רק אחד מכל עשרה (כ-12%) דיווחו על רמת חרדה גבוהה או גבוהה מאד.
|
רמת חרדה |
מדידה 2018 |
יציאה מהסגר הראשון (מאי 2020) |
בין הסגרים (יולי 2020) |
עיצומו של הסגר השני (אוקטובר 2020) |
|---|---|---|---|---|
|
נמוכה ונמוכה מאוד |
60% |
41% |
35% |
36% |
|
בינונית |
28% |
36% |
38% |
35% |
|
גבוהה וגבוהה מאוד |
12% |
23% |
27% |
29% |
המחקר נערך בהובלת ד"ר ברוריה עדיני מהחוג לניהול מצבי חירום ואסון בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב, וחוקרי המרכז לחקר הדחק והחוסן במכללה האקדמית תל-חי: פרופ' שאול קמחי, פרופ' יוחנן אשל וד"ר הדס מרציאנו.
במסגרת המחקר, החוקרים עקבו אחר ההתמודדות של האוכלוסייה היהודית הבוגרת עם משבר הקורונה. המחקר כלל מדגם של 805 משיבים. מהנתונים עולה בנוסף כי רמת הדיכאון עלתה במידה מובהקת במהלך השנה האחרונה: בעיצומו של הגל השני (אוקטובר 2020) נמצא שאחד מכל חמישה אנשים (20%) בישראל סובל מרמת דיכאון גבוהה וגבוהה מאד. בזמן היציאה מהסגר שהוטל בגל הראשון (מאי 2020), רק 14% מהמשיבים (1 מכל 7 אנשים) דיווחו על רמת דכאון גבוהה או גבוהה מאוד. לשם השוואה, בשנת 2018, רק 9% מהאוכלוסייה (כמעט 1 מכל 10 אנשים) דיווחו על רמת דיכאון גבוהה או גבוהה מאד.
|
רמת דיכאון |
מדידה 2018 |
יציאה מהסגר הראשון (מאי 2020) |
בין הסגרים (יולי 2020) |
עיצומו של הסגר השני (אוקטובר 2020) |
|---|---|---|---|---|
|
נמוכה ונמוכה מאוד |
70% |
59% |
57% |
51% |
|
בינונית |
21% |
27% |
25% |
28% |
|
גבוהה וגבוהה מאוד |
9% |
14% |
18% |
20% |
לדברי החוקרים: "המחקר ממחיש את השפעתו של משבר הקורונה והפגיעה הקשה בחוסן הנפשי של הציבור. העלייה החדה בשיעור האזרחים הסובלים מתסמינים של רמות חרדה ודיכאון מטרידה מאוד ועל פי רוב מדובר בנזקים נפשיים, סמויים מהעין, שלא מקבלים את המענה הראוי. חשוב להדגיש שהחרדה ובעיקר הדיכאון עשויים לפגוע בתפקוד היום-יומי של האזרחים, החל בניהול משק הבית, בעבודה, בחיי הקהילה ועוד. ככל שאנשים סובלים יותר מתסמינים של דכאון, כך קטנים המוטיבציה והרצון שלהם לשתף פעולה ולהקפיד על הנחיות הריחוק החברתי של הממשלה.
בנוסף, המחקר מעלה שאלות האם המערך הפסיכולוגי והפסיכיאטרי הקיים המדינה מסוגל להתמודד עם תופעה זו בהיקפים האלו, ואכן ערוך למתן טיפול יעיל להיקף כזה של נתונים בחרדה ובדיכאון. נשאלת גם השאלה האם אנשים שחשים מדוכאים וחרדים ניגשים בכלל לקבל עזרה למצבם הנפשי, האם יש בידי מערכת הבריאות דרכים אפקטיביות לאתר אותם ולטפל בהם מבעוד מועד לפני שמצבם יחמיר עוד, ומה עלולה להיות ההשלכה ארוכת הטווח של ההשפעות הנפשיות הללו על מי שסובל מהם, על סביבתו הקרובה והרחוקה ועל המדינה בכלל. שאלות אלה מחייבות התייחסות מידית".
