הפסיכולוגיה של הידיעה: כך אנחנו מחליטים מתי לברוח ממידע ומתי להיחשף לאמת

מחקר חדש של פרופ' יניב שני מהפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב ופרופ’ מרסל זילינברג מהולנד מציג תובנה מפתיעה על הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם מידע. בניגוד לדעה הרווחת, שלפיה "בורות מרצון" היא בעיקר דרך להתחמק מאחריות מוסרית כלפי האחר, המחקר מציע הסבר רחב בהרבה: לעיתים אנחנו נמנעים ממידע - ולעיתים מחפשים מידע מכאיב - כדי לווסת את הרגשות שלנו עצמנו ולשלוט בעומס הנפשי.

על פי הממצאים, אנשים רבים דוחים קבלת מידע משמעותי בגלל שהם חוששים מההשלכות הרגשיות שלו. כך, למשל, רבים מעדיפים שלא לבדוק תוצאות בדיקות רפואיות לפני חופשה, או לא להיכנס לתיק ההשקעות בתקופה של ירידות. ההימנעות הזו אינה נובעת מאדישות, אלא מהרצון לדחות רגע של התמודדות נפשית.

אבל לצד ההימנעות – המחקר מצביע על תופעה הפוכה לחלוטין המשרתת את אותו המנגנון של ניהול ריגשי: במצבי חוסר ודאות אנשים דווקא מחפשים מידע כואב, גם אם הוא אינו תורם דבר. כך, צרכנים בודקים מחירי מוצרים שכבר רכשו, רק כדי לדעת אם הפסידו כסף, על אף שלא ניתן לשנות את החלטתם. הדפוס הזה בלט מאוד אחרי מתקפת 7 באוקטובר, כאשר משפחות רבות ביקשו לדעת מה עלה בגורל יקיריהן, גם כשידעו שהמידע עלול להיות קשה מנשוא. במקרים כאלה, הכאב שבאי-הוודאות גדול יותר מהכאב שבידיעה.

המחקר פורסם בכתב העת Current Opinion in Psychology. המאמר עצמו הוא סקירת ספרות רחבה, שבמסגרתה בחנו החוקרים עשרות מחקרים אמפיריים ובוניהם מחקריהם שלהם בנושא, העוסקים בהימנעות ממידע שימושי וחיפוש אחר מידע שאינו שימושי. מתוך השוואת הדפוסים הללו הם גיבשו מודל פשוט המסתמך על שתי שאלות: האם אני מסוגל לשאת את אי־הוודאות, והאם אני מסוגל לשאת את האמת? כך הם מראים ששתי ההתנהגויות - גם הימנעות וגם חיפוש - נובעות מאותו מנגנון רגשי של ויסות ואיזון בין הפחד לדעת לבין הכאב שבלא לדעת.

מה יכאיב לנו פחות?

החוקרים מדגישים כי הדינמיקה הזו אינה מתרחשת רק בהקשרים חברתיים, אלא גם בסיטואציות מוסריות שבהן האדם ניצב מול עצמו. לעיתים אנשים מעדיפים "לא לדעת" כיצד פעולותיהם משפיעות על אחרים, כדי להימנע מתחושת אשמה. אולם כשהימנעות מהמידע עשויה הייתה לפגוע באחרים באופן חמור, דווקא חוסר היכולת לשאת את אי־הוודאות דוחף אותם להתמודד עם האמת.

המחקר מציע דרך חדשה להבין את ההחלטות שאנשים מקבלים בעולם עמוס מידע: הרצון לדעת והרצון לא לדעת אינם הפכים, אלא שני כלים פסיכולוגיים שמטרתם לעזור לנו להתמודד רגשית עם מצבים מאיימים. עבור מערכות בריאות, מוסדות ציבור וארגונים, ההבנה הזו מדגישה את החשיבות של אופן מסירת המידע - לא רק מה אומרים, אלא איך ומתי. אנחנו נעים כל הזמן בין הרצון לדעת לבין הצורך להגן על עצמנו, ומנסים לבחור מה יכאיב לנו פחות: האמת או חוסר הידיעה. בעידן שבו מידע זמין בכל שנייה, המחקר מדגיש כי לא פחות חשוב מה אנחנו יודעים - חשוב איך אנחנו מרגישים כשאנחנו בוחרים לדעת או לא לדעת.