מחקרים

"המשחק מאפשר שיח על רגשות שלא תמיד קל לדבר עליהם, ובכך הוא מחזק מאוד את הקשרים בין בני המשפחה." מסבירה פרופ' תמי רונן מהפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון באוניברסיטת תל אביב, מומחית בתחום הפסיכולוגיה החיובית, עם דגש על אושר בקרב ילדים ובני נוער. "גם אנשים שמתקשים להיפתח לומדים לנהל שיחות מעמיקות עם אלה היקרים להם מכול, ולפעמים הם מכירים זה את זה כפי שלא הכירו מעולם."  

גם הסלבס נרתמו

'רובובוס' מתרחש כביכול במציאות של שנת 2080, כאשר "כדור הארץ מנוהל על ידי רובוטים בעלי בינה מלאכותית". המשתתפים מבצעים מגוון משימות על מנת ללמד את רובובוס, מנהיגם הסקרן של הרובוטים, מהם רגשות אנושיים: כיצד להיות שמחים? כיצד להתמודד עם קשיים? כיצד להיות חברים? מהו קשר משפחתי? על מה אני מכיר/ה תודה? מה קשה לי? את מי אני אוהב/ת? מהם עלבון ופגיעה ואיך אפשר לסלוח? ועוד ועוד. 

בנוסף לאמצעים מסורתיים כמו לוח, קוביות וקלפי משימות, משולבת במשחק גם אפליקציה: המשתתפים סורקים קודים באמצעות טלפון חכם וצופים בסרטוני יוטיוב, שבהם ידוענים מספרים על ההתמודדות שלהם עם קשיים רגשיים. בין הידוענים שהתנדבו להשתתף בפרויקט: גל גדות, יובל המבולבל, ישראל קטורזה, רותם סלע, אסי עזר, מיה דגן ואבי נוסבאום.

בשבוע שעבר הושק המשחק לראשונה במחלקה האונקולוגית של מרכז שניידר, וזכה להצלחה מיידית. אם לילד חולה שבנה בן ה-8 מאושפז במחלקה, מספרת בהתרגשות: "הבן שלי עבר טיפולי כימותרפיה, והשיער שלו נשר. הוא כל כך התבייש. הוא חבש כובע כדי להסתיר את הראש, ופשוט סירב להסיר את הכובע. עד שבמהלך המשחק הוא צפה בסרטון של יובל המבולבל. יובל סיפר כמה הוא התבייש בקרחת שלו, עד שהבין שהיא חלק ממנו ולמד לקבל את עצמו. מאז הבן שלי הולך בגאווה, בלי כובע."

"זה משחק מקסים ומשעשע שמאפשר לילד להביע רגשות ותחושות שעקב המחלה קשה לו מאוד לבטא אותן בשיחה רגילה." אומרת שרה אדרי, אמו של יהונתן. "קיבלנו את המשחק בבוקר שהיה מאוד קשה ליהונתן ומיד אחרי שהוא התחיל לשחק מצב הרוח שלו השתנה מקצה לקצה. הוא החל לצחוק וליהנות, בעיקר כשהוא גילה שגם למפורסמים ול'סלבס' יש קשיים ומשברים ולא רק לו".

בעקבות הרגשות החיוביים

'רובובוס' כאמור מבוסס על מחקר מקיף שנערך באוניברסיטת תל אביב אשר בחן האם ילדים חולים סרטן והוריהם מסוגלים לחוש רגשות חיוביים במהלך התקופה הקשה של המחלה והטיפולים. המחקר נכתב כעבודת דוקטורט של ד"ר עירית שוורץ אטיאס, לשעבר מנהלת הסיעוד במחלקה לאונקולוגיה במערך ההמטו-אונקולוגי במרכז שניידר, וכיום סגנית בית הספר לאחיות במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא, ובהנחיית פרופ' תמר קרוליק מהחוג לסיעוד בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרופ' תמי רונן, הדקאנית היוצאת של הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב. בעקבות ממצאי המחקר וכנסים שנערכו עם הורים וילדים המחלימים מסרטן, פותח המשחק 'רובובוס', בעזרתו של אור ברנט, מומחה למשחוק מחברת אנטרופי לייעוץ ארגוני.

"המחקר שלנו התמקד בילדים חולי סרטן ובהוריהם, ובחן אם הם מסוגלים לחוש רגשות חיוביים במהלך התקופה הקשה של המחלה והטיפולים, ואילו משאבים – אישיותיים וסביבתיים - מסייעים להם לחוש ולבטא רגשות כאלה." מסבירה פרופ' רונן. "מצאנו שהמשאבים העיקריים המפחיתים את החרדה בעת ההתמודדות עם מחלה כה קשה הינם תקווה ותמיכה, וכי קיים קשר מהותי בין רגשות חיוביים של הורים לבין אלה של ילדיהם החולים."

אופטימיות זה שם המשחק

"עבדתי במחלקה האונקולוגית של המרכז הרפואי שניידר במשך 20 שנים," אומרת ד"ר שוורץ אטיאס, "בניגוד לדימוי הרווח, שמדובר במקום קשה וקודר, אנחנו חווינו את המחלקה שלנו כמקום מואר, רווי תקווה ואפילו שמחה. בעבודת הדוקטורט שלי ביקשתי לבחון את התופעה הזאת. במחקר ראיינתי 108 צמדים של ילד (בגילאי 19-7) והורה – כלומר בסך הכול 216 מרואיינים - ממחלקות אונקולוגיות לילדים בשלושה בתי חולים: שניידר, איכילוב והדסה עין כרם.

הממצאים היו מרתקים: מצאנו שילדים חולי סרטן והוריהם חווים פי 2 רגשות חיוביים – כמו שמחה, התרגשות, סקרנות וגאווה, לעומת רגשות שליליים – כמו עצב, כעס, תסכול ופחד. אישית אני מסבירה זאת בכך שהמחלה נותנת פרופורציות ומלמדת אותנו – חולים ומטפלים – להודות על מה שיש. עם זאת, כמה וכמה מרואיינים הודו לי על עצם העובדה ששאלתי וגרמתי להם להתבונן פנימה ולזהות את הצדדים החיוביים בחייהם. מכאן עלה הרעיון לפתח משחק קופסה משפחתי, נגיש ומהנה, שיעורר רגשות חיוביים ויסייע בהתמודדות עם רגשות קשים."

פרופ' רונן מסבירה: "למשחק יש מספר מטרות מוגדרות בהיבט הרגשי: מתן כלים ותרגול חשיבה חיובית ואופטימיות בקרב הילדים ובני משפחותיהם; זיהוי מקורות הכוח והחוזקות ככלי תומך להתמודדות עם המחלה ובכלל; יצירת שיח חיובי מקדם ותומך בין בני המשפחה לבין הילד; ופיתוח משמעות, מסוגלות עצמית וקבלה עצמית".

"יש לנו סיפוק עצום מכך שהצלחנו להעביר את התיאוריה של המחקר לפרקטיקה של משחק שבאמת עוזר לילדים ולמשפחות," אומרת ד"ר שוורץ-אטיאס. "כבר היום אנחנו מוצפים בפניות ממחלקות אחרות, מבתי חולים ברחבי הארץ וממטפלים במגוון תחומים. כולם מזהים במשחק פוטנציאל רב שיכול לסייע גם למטופלים שלהם. אני מאמינה שהמשחק יכול להתאים גם לבתי ספר רגילים ולילדים בריאים בכלל – כי מי מאיתנו אינו חווה קשיים ונדרש להתמודד עם אתגרים רגשיים? אני מקווה שבעתיד נוכל לספק את המשחק לכל מי שמבקש אותו ויכול להיתרם ממנו." היא מסכמת.

ממצאים ארכיאולוגיים שנחשפו לאחרונה בחפירות עיר דוד על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, מהאוניברסיטה העברית ומרשות העתיקות הצליחו לשחזר את השדה המגנטי של כדור הארץ באוגוסט 586 לפנה"ס – ולחשוף את עוצמת חורבן ירושלים בידי הבבלים. המחקר הבינתחומי ופורץ הדרך, המתפרסם בסמוך לתשעה באב בכתב העת PLOS ONE, מתבסס על עבודת הדוקטורט של יואב וקנין מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף החוקרים ד"ר רון שער מהאוניברסיטה העברית בירושלים, פרופ' ארז בן יוסף, פרופ' עודד ליפשיץ ופרופ' יובל גדות מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות.

במהלך חפירה שמתנהלת בימים אלה בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים, במקום בו היה בעבר "חניון גבעתי", גילו החוקרים מבנה ציבור מפואר ובו רצפת טיח איכותית. מנהלי החפירה, ד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות ופרופ' יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב, מסבירים: "תארכנו את חורבן המבנה לשנת 586 לפנה"ס, חורבן ירושלים בידי הבבלים, על סמך כלי חרס האופייניים לסוף תקופת בית ראשון, שנמצאו על גבי הרצפה כשהם מנופצים. מלבד כלי החרס השבורים, התגלו גם סימני שריפה ואפר רב. הממצאים הללו מזכירים את הכתוב בספר מלכים: "וישרף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם ואת כל בית גדול שרף באש" (מלכים ב', כה, פסוק ט')". באותו "בית גדול" שנשרף, חשפו החוקרים שבר גדול של רצפה שקרסה מקומתו העליונה של המבנה – ועל ידי מחקר השדה המגנטי שהוקלט בה, הם שיחזרו את השדה המגנטי של כדור הארץ בזמן השריפה.

השדה המגנטי שנחקק בשבר הגדול

הדוקטורנט יואב וקנין מאוניברסיטת תל אביב אסף את שברי הרצפה, שהיו מפוזרים במנחים שונים באתר, ומדד את השדה המגנטי שהוקלט בהם במעבדה הפליאומגנטית שבמכון למדעי כדור הארץ של האוניברסיטה העברית. "מטרת המחקר הייתה כפולה", אומר וקנין. "מצד אחד המטרה הייתה לשחזר את הכיוון ואת העוצמה של השדה המגנטי ביום החורבן, ומצד שני רצינו להבין מה המידע המגנטי שטבוע בשברי הרצפה יכול לספר לנו על החורבן עצמו. גם בלי מדידת השדה המגנטי ניתן היה לשער שהמבנה המפואר הזה נחרב בחורבן בית ראשון, אבל המדידות המגנטיות הוכיחו שהמבנה נשרף בטמפרטורה של יותר מ-500 מעלות צלזיוס, כנראה בצורה מכוונת, ושהרצפה, שנשענה על קורות עץ מסיביות, קרסה בזמן השריפה.

למסקנה זו יכולנו להגיע על סמך העובדה שרוב גושי הרצפה, שהתקררו לאחר הקריסה, הקליטו כיוון אחיד ללא קשר למנח שאליו נקלעו. הצלחנו לקשור בין חורבן הבית לשדה המגנטי של כדור הארץ, וכך לתרום גם למחקר הגיאופיזי של כדור הארץ וגם למחקר הארכיאולוגי. זה באמת יוצא דופן. לשיטה הארכיאומגנטית יש גם השלכות לגבי המשך המחקר. אם מחר נמצא שכבת חורבן עם קרמיקה דומה באתר חורבן אחר, נוכל להשוות את השדה המגנטי המוקלט בה וכך לעזור לקבוע אם גם היא נחרבה על ידי הבבלים".

מדידות לרצפה שקרסה בזמן ההרס (צילום: שי הלוי, באדיבות רשות העתיקות)

לחקור לעומק את התכונות המגנטיות של החומר הארכיאולוגי

ד"ר רון שער מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית אומר: "מדידת מידע מגנטי מרצפה שנשרפה לפני אלפי שנים אינה דבר טריוויאלי. יש לאפיין את החלקיקים המגנטיים, להבין כיצד המידע המגנטי מקודד בחומר ולפתח שיטות מדידה שמאפשרות לנו לקרוא את המידע הזה. הטבע לא עושה לנו חיים קלים. לכן חלק משמעותי מהעבודה האנליטית שאנו עושים במעבדה הפליאומגנטית הוא לחקור לעומק את התכונות המגנטיות של החומר הארכיאולוגי. למרבה המזל, במחקר הזה יואב הצליח לפצח את הקידוד המגנטי של הטבע ולהעניק לנו מידע בעל חשיבות מכמה זוויות – היסטורית, ארכיאולוגית וגיאומגנטית".

"כדי לשחזר את השדה המגנטי צריך מקורות מידע מנקודות היסטוריות מעוגנות היטב. לעתים נדירות מאוד יש בידינו אירוע היסטורי מלפני אלפי שנים שאנו יודעים לתארך אותו ברמת השנה, החודש ואפילו היום כמו חורבן בית ראשון." מסביר וקנין. "צריך להבין שאמנם יש ויכוחים על תוקפו ההיסטורי של המקרא בכללותו, אבל תיאור האירועים שהתרחשו בממלכת יהודה במאה השנים האחרונות לקיומה נכתבו כמעט בזמן אמיתי – והטקסט המקראי נחשב לרוב למהימן לגבי התקופה הזאת. חורבן בית ראשון מגובה בשלל ממצאים ארכיאולוגיים מארץ ישראל בכלל ומירושלים בפרט, כמו קנקנים עם טביעות חותם מסוג ורדה, השייכות לממלכת יהודה, וטביעות חותם עם שמות המוזכרים במקרא".

יואב וקנין מאוניברסיטת תל אביב מבצע מדידות באתר (צילום: שי הלוי, באדיבות רשות העתיקות)

"לספרות הילדים יש תפקיד מרכזי מאוד בעיצוב ובהפצה של ייצוגי בעלי החיים במרחב זה," מסבירה טל, שמלמדת בתכנית לתואר השני במחקר תרבות הילד והנוער בבית הספר למדעי התרבות בפקולטה למדעי הרוח. "ברוב רובם של ספרי הילדים, בפרט אלה הפונים לצעירים שבהם, מופיעות דמויות של  בעלי חיים. ביצירות קלאסיות לילדים כמו "כיפה אדומה", "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" (1865), "פינוקיו" (1883) "הרוח בערבי הנחל" (1908) ו"פו הדוב" (1926), דמויות בעלי חיים תופסות מקום מרכזי, לצד דמויות אנושיות המופיעות בהם או אפילו באופן בלעדי."

"מחקר ספרות הילדים קושר דומיננטיות זו של בעלי החיים בספרות הילדים לאופן התפתחותה של ספרות זו בתקופה המודרנית. ספרות הילדים צמחה והתגבשה על יסוד הספרות העממית – המשלים והמעשיות – שבה שכיחות הופעתן של  דמויות בעלי חיים היא גבוהה. הסבר אחר קשור בסמליות הפסיכולוגית שמיוחסת לבעלי חיים, שמנוצלת על ידי מחברות ומחברי ספרות הילדים להשגת מטרות שונות בתחום הרגשי והאמנותי-אסתטי. וכן – השימוש המרובה בדמויות בעלי חיים נעשה בשל התפיסה הרווחת כי סיפורים על בעלי חיים מעניינים ילדים, ובכך הם מקלים על העברתם של מסרים דידקטיים ואידאולוגיים לנמענים הצעירים."

יחסי אדם-חיה

"בשנים האחרונות הופעתם של בעלי חיים בתרבות הילד והנוער זוכה לתשומת לב מכיוון נוסף – ממחקר "יחסי אדם-חיה" (Human-Animal Studies). תחום מחקרי זה עוסק במערכות היחסים של בני אדם עם בעלי חיים בתרבויות שונות, בעבר ובהווה, ובכלל זה גם בייצוגים ובדימויים של בעלי החיים בספרות ובתרבות הילד והנוער."

"מחקר יחסי אדם-חיה מצביע על כמה מאפיינים מרכזיים של נוכחותם של בעלי חיים בתרבות הילד והנוער. בראש ובראשונה, הוא מצביע על כך כי המרחק בין ייצוגי בעלי החיים לבין בעלי החיים עצמם – אלה החיים בטבע או במתחמים אורבניים – הוא רב. המגמה המרכזית והבולטת בתרבות הילד והנוער היא של האנשתם של דמויות בעלי החיים: לבעלי החיים מוענקות תכונות אנושיות ומוטיבציות אנושיות. הם מולבשים כבני אדם, מדברים כמונו, ולרוב הסביבה החומרית שבה הם פועלים אינה דומה כלל לזו האמיתית. כלומר, בעלי החיים בתרבות הילד והנוער הם בבחינת נוכחים-נפקדים. הם קיימים כ"קליפה" ללא תוכן, או אם להשתמש במטאפורה אחרת – כ"קולב" שעליו אנו תולים מאפיינים וצרכים אנושיים."

"מאפיין בולט נוסף הוא האופן הסטריאוטיפי שבו מעוצבים בעלי החיים. בדרך כלל הם מתויגים על פי תכונה בודדת, למשל, החמור טיפש, האריה גיבור, הארנבת פחדנית, הסוס אציל, והזאב הוא כמובן רשע (כמו בסיפור כיפה אדומה). אמנם, מחברי ספרות הילדים פעמים רבות משתמשים בדימויים אלה תוך שבירתם (כמו האריה הפחדן שמפתח אומץ לב בהקוסם מארץ עוץ), אך גם במקרים אלה נעשה שימוש ברפרטואר הסטריאוטיפים המוכרים של בעלי החיים, ועל ידי כך ספרות הילדים תורמת לשימורם."

"שאלה נוספת שמחקר זה עוסק בה נוגעת לאופני העיצוב של היחסים הנורמטיביים והרצויים בין האדם לחיה בעלילות של הספרים והסרטים לילדים ולנוער. למשל, בכיפה אדומה, הרג הזאב מוצג כחיובי והצייד הוא בדמות המושיע. בסיפורים רבים, דמות האדם מפגינה פטרונות כלפי דמויות בעלי החיים, כמו למשל יחסו של כריסטופר רובין כלפי פו הדוב וחבריו החיות. דפוס פטרוני זה של בני אדם כלפי בעלי חיים שכיח מאוד בספרות הילדים, ובא לידי ביטוי גם בממדים אחרים במרחב של תרבות הילד והנוער, כגון, בפינות ליטוף ובקרקסי חיות."

"אמנם נמצא פה ושם יצירות ספרות ילדים, שחלקן הן אף קאנוניות, המציעות עיצוב שונה של יחסי אדם-חיה, כמו הסייח השחור (1877), דוקטור דוליטל (1952-1920), וחוות הקסמים (1952), אך אין בהן כדי לשנות את המגמה הכללית שתוארה לעיל."

תרבות הילד והנוער כמרחב פוליטי

"בתקופתנו, בה אזורי המחייה של בעלי החיים נעלמים במהירות, מתחוללת השמדה בקנה מידה נרחב של אוכלוסיות בעלי חיים, ובעיות אקולוגיות עצומות נגרמות ממשקי החי המתועשים – חוקרי יחסי אדם-חיה מצביעים על תרבות הילד והנוער כמרחב פוליטי, הפועל לשימורן של תפיסות אנתרופוצנטריות (האדם במרכז) מסורתיות. ככול שהמגע הבלתי-אמצעי של ילדים עם בעלי חיים נעשה לשכיח פחות בחברה האורבנית והמתועשת של ימינו, תפקידה של תרבות הילד והנוער הופך לקריטי יותר ויותר בהתוויית יחסינו עם עולם החי, בהווה ובעתיד," מסכמת טל.

ד"ר ימין, ראש המעבדה למידול ולניתוח מגפות בפקולטה להנדסה ע"ש פליישמן, אומר שגישתו מבוססת על הגורם החסר באפידמיולוגיה המסורתית – נתונים על הגורם האנושי. "במרכזו של כל תהליך הדבקה ניתן למצוא דפוסי מגע והתערבבות," מסביר ד"ר ימין. "דפוסים אלה מייצגים את האינטראקציות החברתיות של פרטים בחברה." הוא מוסיף כי בכל הנוגע להתפשטות מחלות, "מי שאינו מביא גורמים אלה בחשבון מחטיא לחלוטין את לב העניין."

ד"ר ימין שיתף פעולה עם פרופ' עירד בן גל, ראש המעבדה לבינה מלאכותית, למידה חישובית וניתוח נתונים (LAMBDA) באוניברסיטת תל אביב. השניים פיתחו כלי לחיזוי דינמיקת הדבקה המתבסס על מעקב אחר תנועת אנשים ממקום למקום באמצעות טלפונים ניידים. כשפרצה מגפת הקורונה בישראל ייעץ ד"ר ימין למשרד הבריאות וחזה התפרצויות מקומיות באמצעות שיטה זו.

"הכלי שפיתחנו מסייע באיתור מקומי של הנגיף, וגם מייצר סימולציות של התפשטות הנגיף – שצופות מה יקרה אם מדיניות זו או אחרת תיושם בשטח," הוא אומר. כך לדוגמה המליצה קבוצתו של ד"ר ימין למשרד הבריאות לפתוח מחדש את מעונות היום, על סמך הנתונים שנאספו.

בנוסף מצא ד"ר ימין כי סגר ממוקד המוטל על קבוצות אוכלוסייה בסיכון גבוה ועל מקבצי הדבקה מקומיים הינו יעיל עד פי 5 בצמצום התמותה בהשוואה לאסטרטגיה של סגר כלל-ארצי. ממצא זה עזר לממשלת ישראל לאמץ את הגישה הנוכחית של סגרים ממוקדים.

מאז חלפו מספר חודשים, וכיום מפתחים ד"ר ימין וקבוצתו כלי לאיתור מוקדם של חולי קורונה על סמך חיישנים בטלפון הנייד, המודדים מספר צעדים, הרגלי שינה ופרמטרים נוספים.

חושבים ויראלי, מצייצים ויראלי

את הפוסט-דוקטורט שלו השלים ד"ר ימין באוניברסיטת ייל בארה"ב. בעת שהותו שם, הטריד אותו השיח האנטי-ישראלי שראה ברשתות החברתיות. הוא קישר בין הידע שלו על מחלות לבין האופן שבו פוסטים וציוצים הופכים "ויראליים" גם ברשתות חברתיות.

על סמך דפוסי ההדבקה של מחלות שחקר במסגרת עבודתו המדעית, החל ד"ר ימין לבנות מערכת הנעזרת בבינה מלאכותית,על מנת לזהות כיצד קבוצות מסוימות משתמשות בטקטיקות שיווק ויראליות כדי להפיץ מסרים אנטישמיים ואנטי-ישראליים.

המערכת, המכונה 'כיפת ברזל של הרשתות החברתיות', נועדה לזהות ולעקוב אחר תכנים בעלי פוטנציאל להפוך לוויראליים במונחי הרשתות החברתיות. ד"ר ימין מסביר שאנשים המעבירים ציוצים הלאה ללא מחשבה יתרה דומים מאוד לנשאים אסימפטומטיים של מחלה מידבקת. רבים ממשתמשי טוויטר מעבירים שלא בכוונה מידע בעל מסרים אנטישמיים גלויים או סמויים.

הבחירה מתי להגיב ברשתות החברתיות היא עניין רגיש. לפיכך מציע ד"ר ימין להשתמש בבינה מלאכותית, כמו זו שבמערכת 'כיפת הברזל' שפיתח, כדי לסייע בתהליך קבלת ההחלטות. "לא תמיד כתיבה פעילה בעד ישראל ברשתות החברתית היא הגישה הטובה ביותר," הוא אומר. "מרבית הציוצים האנטי-ישראליים אינם ויראליים, אז למה לבזבז זמן על ציוצים שממילא לא יגיעו לשום מקום?"

הדור הבא של בקרת מחלות

כיום, כשמדינת ישראל והעולם כולו מתמודדים עם הגל השני של הקורונה, קובע ד"ר ימין כי "בינתיים עלינו לחיות עם הנגיף הזה. אם ננהג באחריות ונשמור על שגרת החיים של הרוב הגדול של האוכלוסייה, לא נגיע לקטסטרופה."

במבט קדימה, ד"ר ימין מאמין כי שיטות מבוססות-נתונים כמו זו שפיתח הינן קריטיות לניהול מחלות נגיפיות. לפיכך, הוא יכהן כחבר מרכזי במרכז הרב-תחומי למלחמה במגפות של אוניברסיטת תל אביב – המרכז הראשון מסוגו בעולם. "מערכות נתונים כמו זו שפיתחנו יכולות לשפר במידה ניכרת את הדיוק של אבחונים רפואיים בעתיד," הוא אומר.